צדק מעברי כעיצוב זהות
חלק גדול מן המחקר על צדק מעברי מתחיל משאלת האחריות: כיצד דמוקרטיות מתמודדות עם אלימות סמכותנית, מפצות קורבנות, משחזרות תיעוד ומתקנות מוסדות. המחקר שלי מוסיף שאלה אחרת: מה קורה כאשר המוסדות שנועדו להתמודד עם העבר מסייעים גם להגדיר את הקהילה הפוליטית של ההווה?
במאמרי מ־2022, “Teaching Sleeping Dogs New Tricks? Transitional Justice as Identity-Building”, טענתי שתהליך הצדק המעברי בטייוואן הוא גם זירה של עיצוב זהות פוליטית. מוסדות, קטגוריות, פרקטיקות הנצחה ונרטיבים ציבוריים אינם רק משחזרים עבר שכבר נקבע; הם משתתפים בהגדרה של סוג הקהילה הפוליטית שטייוואן מבינה את עצמה ככזו.
יצירת גבולות, הכלה והדרה
הפרויקט הנוכחי שלי בהרווארד, הכולל תקופת מחקר באוניברסיטה הלאומית של טייוואן מדצמבר 2026 עד ינואר 2027, מפתח את צדו האחר של הטיעון: גם אג׳נדה של צדק המבקשת הכלה יכולה לייצר הדרות סדורות. הפרויקט שואל למי פונה הצדק המעברי, אילו חוויות נעשות קריאות בשפתו המוסדית וכיצד גאוגרפיה, שפה ונרטיבים מתחרים של זהות מעצבים את גבולות ההכרה.
עבודת שדה באתרים כגון האי הירוק והמוזיאון הלאומי לזכויות האדם הופכת את השאלות הללו למוחשיות. נופי זיכרון, היסטוריות מוסדיות והארגון המרחבי של ההנצחה מספקים עדויות לאופן שבו מורשות סמכותניות מתורגמות לנרטיבים עכשוויים של שייכות פוליטית.
זיכרון, מוסדות וסדר פוליטי
התוכנית מחברת בין פוליטיקה של זיכרון לבין שאלה רחבה יותר של סדר פוליטי. צדק מעברי חשוב לא רק משום שהוא קובע כיצד מדינה שופטת אלימות מן העבר, אלא גם משום שהוא מסייע לקבוע קטגוריות לגיטימיות של קורבנות, אחריות וחברות פוליטית. קטגוריות אלה יכולות להיות שנויות במחלוקת, להשתנות או להתחלק באופן לא שוויוני.
לכן המחקר מחבר את חקר טייוואן לשאלות רחבות ביחסים בינלאומיים על לגיטימיות, זהות ויצירת סדר. הוא גם מתקשר לעבודתי על המיצוב הבינלאומי של טייוואן: נרטיבים פנימיים של קהילה פוליטית מעצבים כיצד טייוואן מציגה את עצמה כלפי חוץ, בעוד מגבלות דיפלומטיות יוצרות צורות שונות של יכולת פעולה פוליטית.
עבודה נוכחית ועתידית
זוהי תוכנית מחקר פעילה הכוללת עבודה שפורסמה, עבודה שעתידה להתפרסם ומחקר נוכחי. היא כוללת מחקר שעבר ביקורת עמיתים על צדק מעברי כעיצוב זהות, ערך עיוני על התפתחות הצדק המעברי בטייוואן, עבודה עתידית על מפגשים גרמניים עם מוסדות הצדק המעברי בטייוואן ועבודת שדה עכשווית על הדרה, שפה ושייכות.
התוכנית נבדלת אנליטית מעבודתי על הכרה וריבונות שנויה במחלוקת, אך שתיהן מחוברות בשאלה משותפת: כיצד זהות פוליטית נוצרת ומיוצגת כאשר מוסדות שהתקבלו בירושה, נרטיבים היסטוריים וקטגוריות פורמליות אינם קובעים לחלוטין את השייכות הפוליטית.