הבעיה
ביטחון בינלאומי מנותח לעיתים קרובות באמצעות מדינות, מוסדות, יכולות וערבויות פורמליות. כל אלה חשובים, אך הם אינם מסבירים לבדם כיצד אנשים מחליטים אם אפשר לסמוך על מאבטח, אם לפעול לפי אזהרת שגרירות, אילו סיכונים אפשר לקבל או מתי להתאים נוהל לנסיבות מקומיות.
המחקר שלי שואל מה משתנה כאשר ביטחון נתפס כדבר שנוצר בתוך יחסים ולא רק מסופק בידי מוסדות. בג׳ובה, הסדרים פורמליים לא נעדרו. השאלה הייתה כיצד הם קיבלו כוח מעשי. קשרים אישיים, הדדיות והשתלבות חברתית עיצבו את המצבים שבהם כללים קוימו, נעקפו או קיבלו משמעות.
ג׳ובה וביטחון יומיומי של סינים
הליבה האמפירית של התוכנית היא מחקר אתנוגרפי רב־לשוני עם תושבים סינים בג׳ובה, דרום סודאן. לאורך שלושה סבבי עבודת שדה שילבתי תצפית משתתפת עם כ־100 ראיונות, כדי לבחון כיצד תושבים, חברות ושחקנים אחרים תפסו סיכון וארגנו הגנה לעצמם, לנכסיהם ולאינטרסים שלהם.
הממצאים מערערים על הסבר נפוץ לנוכחות סינית בסביבות עתירות סיכון: ששחקנים סינים פשוט סובלניים במיוחד לסיכון, או שניתן להסיק את התנהגותם ישירות מאסטרטגיית המדינה הסינית. בפועל, חשוב יותר כיצד אנשים משובצים ביחסים חברתיים ומוסדיים מקומיים, אילו צורות של הדדיות הם יכולים לגייס ואילו מקורות הגנה נתפסים בעיניהם כאמינים.
ביטחון רלציוני כטיעון
המחקר מפתח את הביטחון הרלציוני כגישה אנליטית. הטענה המרכזית איננה שמוסדות אינם חשובים, וגם לא שיחסים הם ייחודיים לסינים. הטענה היא שהסדרי ביטחון פורמליים נעשים אפקטיביים דרך יחסים חברתיים ופרקטיקות יומיומיות. לכן הביטחון תלוי בתשתית רלציונית שבאמצעותה אזהרות מתפרשות, סיוע נעשה נגיש, מאבטחים זוכים לאמון והתחייבויות הופכות לבנות־פעולה.
בזיקה לגישות רלציוניות ביחסים בינלאומיים, הדבר ממסגר רלציונליות כתשתית ולא כמהות תרבותית. הוא גם מאפשר לחבר בין פרקטיקות ביטחון יומיומיות לבין שאלות רחבות יותר של סדר פוליטי, לגיטימיות ונוכחות בינלאומית.
מדרום סודאן לשאלות ביטחון רחבות יותר
המחקר בג׳ובה תומך כיום באג׳נדה רחבה יותר על פרקטיקות ביטחון סיניות מעבר לים, מיקרו־גאופוליטיקה, בניית שלום והפוליטיקה של הגנה בדרום הגלובלי. כיוון אחד בוחן גישות סיניות לבניית שלום ול־developmental peace; אחר שואל מתי פרקטיקות יומיומיות מקבלות משמעות גאופוליטית וכיצד ניתן להוכיח קשר זה מבלי פשוט לתאר כל פעילות רגילה כ״גאופוליטית״.
התוכנית משמשת גם בסיס השוואתי לפרויקט הנוכחי שלי במפרץ. המפרץ הוא מבחן קשה יותר לטיעון הרלציוני משום שהמדינות חזקות יותר, הכללים נאכפים בעקביות רבה יותר והגנה פורמלית זמינה יותר. אם יחסים עדיין מעצבים שם כיצד הגנה נעשית אמינה, ביטחון רלציוני חורג מהקשרים של חולשה מוסדית.